כולם מכירים את חג הפסח, חלק מכירים את סימני החג, מנהגים ומסורת, אך רק בודדים מבינים שהחג הזה נושא בתוכו עוד רובד פנימי עמוק. התורה היא שיטה לגילוי אותו רובד פנימי של המציאות. היא כתובה בשפת הענפים, ולכן כאשר אנו קוראים איך אנשים מתחתנים, מרכלים או הורגים אחד את השני, נשאלת השאלה מה יש בסיפורי התורה, שהוא חשוב ורוחני? העניין הוא, שהתורה לא מדברת על תופעות היסטריות, ואין בה לפני ואחרי. הכל כתוב מעל זמן תנועה ומקום ומיועד לכל אחד שלוקח אותה כהוראה למעשה. כך למשל, בסיפור יציאת מצריים מדובר על התקשרות בין שני כוחות טבע מנוגדים – משה ופרעה.

בפיזיקה מדברים על כוח חיובי ושלישי, בדתות על כוח טוב ורע, ובאבולוציה תהליך שיתוף פעולה ותחרותיות. בהגדה לפסח שני הכוחות הללו מוצגים  באדם אחד על-ידי משה -כח נתינה ויכולת להתחבר עם אחרים, ופרעה- התפיסה אגוצנטרית שלנו, רצון לנצל אחרים לטובת עצמו או בפשטות, אהבה עצמית. פרעה זה הטבע שלנו, לכן אנו תמיד איתו יחד ולא נותנים למשה להוציא אותנו מהמצרים הפנימי שלנו. מקובלים אומרים שאנו צריכים קודם להכיר בפרעה ככח הרע, ורק אז נרצה ללכת אחרי משה. פרעה חייב לקבל עשר מכות, ורק אז הוא יוכל לשחרר אותנו. זה יקרה כאשר נזמין את הכוח החיובי שבטבע- הבורא.

להילחם על החופש

רק אחרי צעקה אמיתית  מהלב ורצון עז להינצל מהתפיסה האגואיסטית שלנו, נוכל באמת להשתחרר ממצרים. במאה ה- 21 אנו נמצאים בשליטת האגו שלנו ואיננו יכולים אפילו  לדמיין קיום אחר. מדענים מגלים היום שאפשר לחזות את פעולות האדם הרבה לפני שהן מגיעות למודעות, וכי לסביבה יש השפעה טוטאלית על האדם. כל זאת, בנוסף לגילויים חדשים בגנטיקה, מאלצים אותנו לשאול את השאלה – האם אנו בכלל חופשיים בפעולות שלנו? בתת ההכרה אנו משתוקקים לחירות. לאורך ההיסטוריה נאבקנו על החופש שלנו, אולם הניסיון  הזה הביא אותנו למסקנה ברורה שצריכים לשנות את התפיסה שלנו ולא את העולם. אז נוכל להבין מה נמצא מחוץ לאגו שלנו, איזה עולם יש שם, שלא נמצא במסגרת האגואיזם הצר שלנו. לפני יותר מ 3000 שנה אבותינו  עשו את הקפיצה הזאת, את השינוי הזה, והשאירו שיטה, הדרכה, ובעניינינו – סדר פסח- כיצד פוסחים, מדלגים מעל התפיסה האגוצנטרית שלנו.