האר"י הקדוש – אחד המקובלים הגדולים. האר"י נולד בירושלים לזוג הורים מבוגרים שהיו כמהים לילד. אביו נפטר כשהיה בן שמונה. אמו ירדה עמו מצריימה, שם חיו תחת חסותו של אחיה. מגיל צעיר ניכר הילד במיוחדתו, הרבה לשוטט ולהתבודד על גדותת הנילוס, שקוע במחשבות והרהורים. בגיל 36 שב ארצה, על פי האגדה לאחר שהתגלה אליו אליהו הנביא, והשתקע בצפת, שם נקבצו סביבו תלמידים רבים. האר"י נפטר כעבור שנתיים. בן 38 היה במותו אך הותיר לעולם תורת קבלה סדורה, מורכבת, עצומה במידותיה, מנוף לדורות הבאים, מרכבה לעלות בה השמיימה, סולם להשגת האלוקות.  יש אומרים שביום כיפור:
http://www.kab.co.il/kabbalah/%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%92%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%99

 על פי קבלת האר"י, בבריאת העולם ירד השפע האלוהי מעולמות עליונים. אלא שהכלים שהיו צריכים להחזיק את השפע נשברו כי לא יכלו להכיל אותו, והשפע התפזר. ניצוצות הקדושה נותרו אחוזים בטומאה, בתוך "קליפות" של טומאה. תיקון השבירה ניתן לבני אדם. בתהליך התיקון עלינו ללקט את הניצוצות מהקליפות, ולהעלותם לקדושה כאשר אחת הדרכים לעשות זאת היא בהתכוונות, בבקשה ובתפילה. האר"י האמין בכוחו של האדם לנצח את הטומאה ולהביא גאולה לעולם, על ידי קיום מצוות ותפילה. 

תורתו של הארי מורכבת מאד. הארי לימד כי שינויים בהתכוונות שלנו, המאמץ שלנו בתיקון ובעשיית מעשים טובים, שהם בגדר מצווה משפיעים על תיקון העולמות העליונים. העולמות העליונים משתנים כל הזמן בהתאם למעשים של עם ישראל. מתוך ה"מיתולוגיה" של שבירת הכלים שטבע הארי, עולה במשנה חשיבות הכוונה שלנו ליציאה מעצמנו ולהטבה עם זולתנו. הארי ראה את כוונת האדם, מאמציו ומכאן גם מעשיו, כחלק ממערכת רחבה וכוללת יותר.  בכל מאמץ להיטיב עם הזולת, מתוך יחוד כוונה לשם שמיים, משפיע האדם על סביבתו האנושית ומכאן גם על העולמות עליונים. רק בכוונה  משותפת של כולנו נוצרת פעולה רוחנית, וניתן לחולל שינוי אמיתי בעולמות העליונים, ובאופן בו אנו תופסים את המציאות שלנו כאן, בתחתון ובאפל מכל העולמות. בשינוי היחס שלנו לזולתנו אנו משווים צורה לאלוקות, ומקרבים את העולם הזה ל"עולם הבא", העליון ממנו, בחינת חשכה כאורה תאיר.