אחת התופעות המעניינות ביותר שיצא לי להיחשף אליה לעומק במהלך לימודי הרפואה, היא תופעת מחלות "החיסון העצמי" (אוטואימוניות). תארו לעצמכם מצב שהגוף שלנו מגייס את כל מערכות ההגנה החזקות ביותר העומדות לרשותו, ממש את כל היחידות המובחרות ביותר וכל התותחים הכבדים ביותר שלו; וזה לא על מנת שילחמו בגוף זר או חיידק אלים במיוחד שתוקף אותו. אלה, הלוחמים יוצאים למלחמה כנגד האיברים החיוניים ביותר לחיים להישרדות הגוף, חיסול ממוקד כנגד הכליות, הכבד, כלי הדם והלב, וכמובן המוח…

מה שקורה זה שלמעשה הגוף שלנו "מתבלבל" ומזהה את החלבונים הטבעיים הנמצאים על גבי התאים הבריאים שלנו כחלקים זרים ולא רצויים (אנטיגנים). הוא לא מבין שהאטיגנים האלה הם בעצם חלק מגופו, ולא סתם חלק, אלא במקרים רבים- חלק מהאיברים החשובים והחיוניים ביותר לקיומו… ככל שלמדתי חקרתי את הנושא לעומק, לא יכולתי שלא לחשוב על הסמליות של התופעה הפרטית הזו של הגוף, כדוגמא לתופעה דומה הקיימת בחברה האנושית בכלל, ובחברה הישראלית בפרט.

בואו נצא רגע מהגוף הפיזי הזה, דרך הפופיק, בזום האוט כזה גבוה, ונסתכל על עצמנו מלמעלה… נחשוב על הרגשת הבחילה הפנימית הזו שעולה לאחמ"ש המפונפן בבית קפה התל אביבי כאשר הוא רואה חבורה של סנדלי שורש וכיפות כתומות מלוכלכות תלויות על צד הראש בעזרת סיכה ישנה… נחשוב על היד העבה והסדוקה של ההוא שתוקע בגאווה את דגל ישראל עמוק באדמה על איזו גבעה רחוקה עם מטעי זיתים בשומרון, ומצהיר עם חזה נפוח מעצמו: "מעכשיו פה אני גר, וכולכם על (עץ) הזית שלי"!

נחשוב על האצבעות השבירות והרועדות של החייל הפשוט והעייף בתחנת האוטובוס בדרך הביתה, המהדקות בחרדה את אחיזתן על ידית הנשק שלו כאשר הוא מבחין בנער מסתורי לבוש בחליפת אדידס שחורה ומבט שובב בעיניו, מתקדם לכיוונו… בזמן שהאחרון בכלל בוהה בבלונדינית שעברה הרגע לידו עם הפיאט 500 החדשה שלה וחושב: "מה הייתי עושה לה, לטחונה הזאת.." על ההוא שלא מרים את האסלה כשמשתין, על הנהגת החדשה והאיטיות שנוסעת לפניי… בואו נחשוב על עצמנו, כמה פעמים ביום אנחנו מקללים (גם אם זה רק במחשבה), נגעלים, מאשימים, מרשיעים את האחר ומצדיקים את עצמינו, תוקפים, או במילה אחרת- "מתבלבלים"…

ובדיוק כמו הגוף שלנו, חושבים שהאחר הוא זר, אויב, תוקף, מאיים, ובכלליות הייתי מעדיף שהוא פשוט יעלם… אך למעשה, ה"זר" הזה הוא/היא חלק ממני, מהעם שלי, מהמשפחה שלי, מגופי… וכמו במשפחה, יכולות להיות חילוקי דעות וסטירות, ויכוחים ומחלוקות, אבל לעולם לא נרצה להתנתק. ואנחנו, עם ישראל, כמו במשפחה, נבין שדווקא השוני בנינו הוא מקור היופי שלנו, היכולת שלנו להתחבר כגוף אחד זה סוד הכוח שלנו. אנחנו יודעים את זהו מרגישים את זה מידי פעם, במיוחד בימי צרה ושכול לצערי…

כולנו זוכרים עמוק בתת המודע הקולקטיבי, שאי שם, מאחורי הקליפה החיצונית, אנחנו גוף אחד שלם ובריא. מאחל לכולנו שנזכה להחיות אותו ביחד ולהראות לכולם דוגמא מעשית, שזה בהחלט אפשרי. "כנסת ישראל היא תמצית ההוויה כולה, ובעולם הזה נשפיע תמצית זו באומה הישראלית ממש, בחומריותה ורוחניותה, בתולדתה ואמונתה. וההיסטוריה הישראלית היא תמצית האידאלי של ההיסטוריה הכללית, ואין לך תנועה בעולם, בכל העמים כולם, שלא תמצא דוגמתה בישראל". הרב קוק