אנשים שלומדים את חכמת הקבלה נדרשים הרבה פעמים לדון בשאלות שבאופן רגיל אנחנו מדלגים עליהם או
מקבלים את התשובות שהם המצב הנוכחי, למשל מה יהיה הסטטוס של בתי חרושת בעולם שפועל לפי כללים של חכמת הקבלה? לפי כללי הכלכלה הרגילים שמקובלים כיום, בתי החרושת פועלים באופן שמביא את העושר הרב ביותר לבעלי הבית שבתי החרושת שייכים להם. לפעמים חלק מהעושר זולג גם אל העובדים שמאיישים את בתי החרושת אבל הזליגה הזו נתפסת בעיני בעלי הבית כרע הכרחי ולרוב מתגמלים רק עובדים בכירים יותר והזוטרים נשארים עם מה שנקרא בימינו "שכר מינימום".
חייבים להקדים ולומר, התוצרת של בתי החרושת הכרחית לקיום האדם, חכמת הקבלה לא מנסה לגרום לאדם לצמצם את הייצור באופן שנתפס כסגפני, אלא רק להבין מה נדרש לייצר ואיך צריך להיות היחס בין בעלי התפקידים השונים בתוך עולם התעשייה. האבחנה הזו נדרשת היום יותר מתמיד היות וכושר הייצור הגלובלי הוא בעודף משמעותי, מה שמחייב שינוי לעומת הזמנים שבהם היה חוסר בעולם וכל תוספת ייצור הייתה מבורכת.
ספר הזוהר מלמד אותנו שהעולם הוא אינטגרלי, מעגלי. מההיבט של התעשייה ובתי החרושת זה אומר שהמשאבים שבתי החרושת משתמשים בהם אינם בלתי מוגבלים כמו שהיה נדמה עד היום. הדלי ממנו שאבנו את חומרי הגלם וגם המשאב האנושי הוא עם קרקעית, הרבה יותר קרובה לכף ששואבת ממה שהיה נדמה לנו.
יותר מזה, כל פעולה שעושים משפיעה על כל המערכת ובאופן מיוחד יש השפעה ליחס בין האנשים. לכן יחס טוב בין בעלי הבית לעובדים משפיע הרבה מעבר לשורת הסיכום במאזן של החברה. אין כאן כוונה לסקור שיטות ייצור חדשות, אבל כדאי להזכיר שצצות היום שיטות שמונעות את הרעה החולה העיקרית של תעשייה היום שהיא ייצור עודף שמוביל באופן שגרתי להשמדה של תוצרת.