שימוש בניוזלטר במערכות SAAS

אחד השימושים המושכלים ביותר בסדרת דיוור אלקטרוני או מה שנקרא סדרת ניוזלטרים מוכנה מראש היא במערכות SAAS, משום שלקוחות הנרשמים בדרך כלל להתנסות חינם או פותחים חשבון במערכות מהסוג הזה נדרשים ללמוד על האפשרויות השונות והיכולות של המערכת. למרות שעם כל ההתפתחות במקצוע של חווית המשתמש מערכות רבות היום הן מאוד ידידותיות למשתמשים וקל להבין על ידי ניסוי וטעיה בצורה פשוטה יחסית כיצד להשתמש בהן עדין ישנם מרכיבים עמוקים יותר שכדאי ועדיף להעביר במנות קטנות ובצורה הדרגתית. אפילו מערכות שהטמיעו לתוכן את שיא הטכנולוגיה בצורה של אפליקצית ווק מי או פתרונות דומים נדרשות פעמים רבות להמשך החינוך של הלקוח על המערכת דרך הניוזלטר – כי כולנו יודעים שאין כמו לקוחות מחונכים.

הרבה פעמים סדרת הדיוורים הזו תשמש למה שנקרא אונבורדינג כלומר לגרום ללקוח לרכוש או להשתמש בשירות. עד כמה שזה נשמע מוזר אנשים רבים נרשמים יחסית בקלות למערכות שונות אך בשל עצלות, חוסר ידע או חוסר הבנת התועלת לא מגיעים להבשלה בשימוש במערכת. ושוב כאן סדרת הדיוורים יכולה צעד אחד צעד, מרגע ההרשמה ועד רגע הרכישה ואפילו מעבר לו לחנך את הלקוח על האפשרויות השונות של המערכת, להציג לו את התועלות והאפשרויות העומדות בפניו ולהניע אותו לפעולה. גם אחרי הפעולה, הלקוח זקוק פעמים רבות לאישור וחיזוק או לחלופין לעידוד לרכישה ושימוש חוזר. בלי הבנת התועלת הלקוח לא יפעל ולא ירכוש וגם אם ירכוש לא יעשה שימוש מושכל במוצר ולכן יחווה אכזבה. במקרה כזה הוא או היא עלולים להפיץ חוות דעת שלילית על המוצר.

אז איך מתחילים? ההמלצה שלי היא לחקות אתרים מוצלחים. אין כמו להעתיק הצלחה של מי שהתייגע ונכשל וניסה והצליח כדי להתחיל בצורה הטובה ביותר. תרשמו לשניים שלושה שירותים מאוד פופלריים או כאלו שאתם מתחברים אליהם ועיקבו אחר סדרת הדיוורים שלהם. תבדקו מה התוכן שהם שולחים, לאן הפ מפנים ומתי. אם אתם ממש רוצים להתעמק אז אתם יכולים להירשם פעמיים ובפעם הראשונה לא ללחוץ על שום דיוור שנשלח כדי לבחון מה היא סדרת הדיוורים הבסיסית ובפעם השנייה, היינו בחשבון השני, להיכנס לאינטרקציה עם הדיוורים ולבחון כיצד סדרת הדיוורים משתנה בכתוצאה מהפעולות שלכם. ואז זה מאוד פשוט – מעתיקים ומתאימים למוצר שלכם וקוצרים את הפירות. בהצלחה!

אני נגד עצמי

אחת התופעות המעניינות ביותר שיצא לי להיחשף אליה לעומק במהלך לימודי הרפואה, היא תופעת מחלות "החיסון העצמי" (אוטואימוניות). תארו לעצמכם מצב שהגוף שלנו מגייס את כל מערכות ההגנה החזקות ביותר העומדות לרשותו, ממש את כל היחידות המובחרות ביותר וכל התותחים הכבדים ביותר שלו; וזה לא על מנת שילחמו בגוף זר או חיידק אלים במיוחד שתוקף אותו. אלה, הלוחמים יוצאים למלחמה כנגד האיברים החיוניים ביותר לחיים להישרדות הגוף, חיסול ממוקד כנגד הכליות, הכבד, כלי הדם והלב, וכמובן המוח…

מה שקורה זה שלמעשה הגוף שלנו "מתבלבל" ומזהה את החלבונים הטבעיים הנמצאים על גבי התאים הבריאים שלנו כחלקים זרים ולא רצויים (אנטיגנים). הוא לא מבין שהאטיגנים האלה הם בעצם חלק מגופו, ולא סתם חלק, אלא במקרים רבים- חלק מהאיברים החשובים והחיוניים ביותר לקיומו… ככל שלמדתי חקרתי את הנושא לעומק, לא יכולתי שלא לחשוב על הסמליות של התופעה הפרטית הזו של הגוף, כדוגמא לתופעה דומה הקיימת בחברה האנושית בכלל, ובחברה הישראלית בפרט.

בואו נצא רגע מהגוף הפיזי הזה, דרך הפופיק, בזום האוט כזה גבוה, ונסתכל על עצמנו מלמעלה… נחשוב על הרגשת הבחילה הפנימית הזו שעולה לאחמ"ש המפונפן בבית קפה התל אביבי כאשר הוא רואה חבורה של סנדלי שורש וכיפות כתומות מלוכלכות תלויות על צד הראש בעזרת סיכה ישנה… נחשוב על היד העבה והסדוקה של ההוא שתוקע בגאווה את דגל ישראל עמוק באדמה על איזו גבעה רחוקה עם מטעי זיתים בשומרון, ומצהיר עם חזה נפוח מעצמו: "מעכשיו פה אני גר, וכולכם על (עץ) הזית שלי"!

נחשוב על האצבעות השבירות והרועדות של החייל הפשוט והעייף בתחנת האוטובוס בדרך הביתה, המהדקות בחרדה את אחיזתן על ידית הנשק שלו כאשר הוא מבחין בנער מסתורי לבוש בחליפת אדידס שחורה ומבט שובב בעיניו, מתקדם לכיוונו… בזמן שהאחרון בכלל בוהה בבלונדינית שעברה הרגע לידו עם הפיאט 500 החדשה שלה וחושב: "מה הייתי עושה לה, לטחונה הזאת.." על ההוא שלא מרים את האסלה כשמשתין, על הנהגת החדשה והאיטיות שנוסעת לפניי… בואו נחשוב על עצמנו, כמה פעמים ביום אנחנו מקללים (גם אם זה רק במחשבה), נגעלים, מאשימים, מרשיעים את האחר ומצדיקים את עצמינו, תוקפים, או במילה אחרת- "מתבלבלים"…

ובדיוק כמו הגוף שלנו, חושבים שהאחר הוא זר, אויב, תוקף, מאיים, ובכלליות הייתי מעדיף שהוא פשוט יעלם… אך למעשה, ה"זר" הזה הוא/היא חלק ממני, מהעם שלי, מהמשפחה שלי, מגופי… וכמו במשפחה, יכולות להיות חילוקי דעות וסטירות, ויכוחים ומחלוקות, אבל לעולם לא נרצה להתנתק. ואנחנו, עם ישראל, כמו במשפחה, נבין שדווקא השוני בנינו הוא מקור היופי שלנו, היכולת שלנו להתחבר כגוף אחד זה סוד הכוח שלנו. אנחנו יודעים את זהו מרגישים את זה מידי פעם, במיוחד בימי צרה ושכול לצערי…

כולנו זוכרים עמוק בתת המודע הקולקטיבי, שאי שם, מאחורי הקליפה החיצונית, אנחנו גוף אחד שלם ובריא. מאחל לכולנו שנזכה להחיות אותו ביחד ולהראות לכולם דוגמא מעשית, שזה בהחלט אפשרי. "כנסת ישראל היא תמצית ההוויה כולה, ובעולם הזה נשפיע תמצית זו באומה הישראלית ממש, בחומריותה ורוחניותה, בתולדתה ואמונתה. וההיסטוריה הישראלית היא תמצית האידאלי של ההיסטוריה הכללית, ואין לך תנועה בעולם, בכל העמים כולם, שלא תמצא דוגמתה בישראל". הרב קוק

חיילי העם

סיור בשטחים

השנה לא תליתי דגל על החלון. לא קניתי דגל לאוטו. השנה בחרתי סמל אחר. סמל אחר של גאווה ואהבה למדינה שלי. השנה תליתי מכנסים בצבע חאקי עם כיסים גדולים וקטנים בחבל כביסה. השנה תליתי מכנסיים צבאיות של הבן שלי במקום הדגל. יום הזיכרון אף פעם לא היה בשבילי רגשי, תמיד שכלי. התמזל מזלי ולאורך כל שנותי בארץ ישראל לא היו בין הנופלים אנשים קרובים אלי, מכרים. בשנתיים האחרונות זה התקרב מאוד לליבי. לא, לא למזלי עדיין לא חוויתי את האובדן מהסוג הזה. לפני שנתיים התגייס בני הגדול. ולא, לא, התמזל מזלי, וכן אני מתביישת בשמחתי ועדיין שמחה, הבן שלי לא קרבי. אבל לפני שנתיים התגייסו גם חברים של בני. חלקם לקרבי. והיום בכל מערכה אני מתכווצת מפחד, מדאגה. בכל מערכה אני בוכה וליבי נקרע. בכל מערכה אני מתקשרת לבני ושואלת אם הוא כבר עשה בדק אם כולם בסדר.

יום הזכרון הזה, אני בוכה באמת, לא בגלל מכירה מקרוב חללים, ולא בגלל שהלב מבין. יום הזכרון הזה אני בוכה ומתפללת שכל החיילים, מוכרים ולא מוכרים, יחזרו הביתה בשלום. יום הזכרון הזה אני מניפה דגל בצע חאקי עם כיסים בגדלים שונים בוכה ומתפללת שכל האמהות יניבו את הדגל הזה על חבל הכביסה שלהם.

יום הזכרון הזה אני בוכה ומתפללת שיום העצמאות שיבוא יום אחרי יהיה העצמאות האמיתית. עצמאות משנאת אחים, אדישות, זלזול הדדי. יום העצמאות הבאה אני רוצה להרגיש כל חייל כבן שלי, כל אמא, כאחותי, כל סבתא כאמא שלי. יום העצמאות הבא אני רוצה להרגיש משפחה מכל אזרחי מדינה.

איך להיות חופשי?

כולם מכירים את חג הפסח, חלק מכירים את סימני החג, מנהגים ומסורת, אך רק בודדים מבינים שהחג הזה נושא בתוכו עוד רובד פנימי עמוק. התורה היא שיטה לגילוי אותו רובד פנימי של המציאות. היא כתובה בשפת הענפים, ולכן כאשר אנו קוראים איך אנשים מתחתנים, מרכלים או הורגים אחד את השני, נשאלת השאלה מה יש בסיפורי התורה, שהוא חשוב ורוחני? העניין הוא, שהתורה לא מדברת על תופעות היסטריות, ואין בה לפני ואחרי. הכל כתוב מעל זמן תנועה ומקום ומיועד לכל אחד שלוקח אותה כהוראה למעשה. כך למשל, בסיפור יציאת מצריים מדובר על התקשרות בין שני כוחות טבע מנוגדים – משה ופרעה.

בפיזיקה מדברים על כוח חיובי ושלישי, בדתות על כוח טוב ורע, ובאבולוציה תהליך שיתוף פעולה ותחרותיות. בהגדה לפסח שני הכוחות הללו מוצגים  באדם אחד על-ידי משה -כח נתינה ויכולת להתחבר עם אחרים, ופרעה- התפיסה אגוצנטרית שלנו, רצון לנצל אחרים לטובת עצמו או בפשטות, אהבה עצמית. פרעה זה הטבע שלנו, לכן אנו תמיד איתו יחד ולא נותנים למשה להוציא אותנו מהמצרים הפנימי שלנו. מקובלים אומרים שאנו צריכים קודם להכיר בפרעה ככח הרע, ורק אז נרצה ללכת אחרי משה. פרעה חייב לקבל עשר מכות, ורק אז הוא יוכל לשחרר אותנו. זה יקרה כאשר נזמין את הכוח החיובי שבטבע- הבורא.

להילחם על החופש

רק אחרי צעקה אמיתית  מהלב ורצון עז להינצל מהתפיסה האגואיסטית שלנו, נוכל באמת להשתחרר ממצרים. במאה ה- 21 אנו נמצאים בשליטת האגו שלנו ואיננו יכולים אפילו  לדמיין קיום אחר. מדענים מגלים היום שאפשר לחזות את פעולות האדם הרבה לפני שהן מגיעות למודעות, וכי לסביבה יש השפעה טוטאלית על האדם. כל זאת, בנוסף לגילויים חדשים בגנטיקה, מאלצים אותנו לשאול את השאלה – האם אנו בכלל חופשיים בפעולות שלנו? בתת ההכרה אנו משתוקקים לחירות. לאורך ההיסטוריה נאבקנו על החופש שלנו, אולם הניסיון  הזה הביא אותנו למסקנה ברורה שצריכים לשנות את התפיסה שלנו ולא את העולם. אז נוכל להבין מה נמצא מחוץ לאגו שלנו, איזה עולם יש שם, שלא נמצא במסגרת האגואיזם הצר שלנו. לפני יותר מ 3000 שנה אבותינו  עשו את הקפיצה הזאת, את השינוי הזה, והשאירו שיטה, הדרכה, ובעניינינו – סדר פסח- כיצד פוסחים, מדלגים מעל התפיסה האגוצנטרית שלנו.

מלחמות היהודים ואנחנו

מחוץ לדרך הרוחנית, היהודים גרועים מהאחרים, כיון שבהם מתגלה יותר שבירה ורוע. לכן הם מצליחים באגואיזם של העולם שלנו. אולם כשהם עושים מאמצים להתאחד ולהזמין את האור העליון, הם הופכים לטובים מהאחרים, לאור לאומות העולם. אז מה לומדים מזה? שבמידת החיבור שנשיג בינינו, לפי מידה הזאת נשיג את מידת החיבור שהיא תהא רוחנית. אז נשתדל כל פעם להמחיש את החיבור הפנימי, כי שם מסתתר הכח העליון שהוא אחד לכולם.  

יהודים מפורדים

וכמה שנהיה מחוברים לאחד, אזי נהיה כמוהו, כבורא. לא ניתן לתקן את האנטישמיות! אולם אם תתקנו את היהודים, תעשו מהם יהודים אמיתיים, המשתוקקים ל"ואהבת לרעך", אז האנטישמיות תיעלם והאנטישמים עצמם יהפכו ליהודים. שהרי יהודי אמיתי – זהו אינו בן ללאום כלשהו, אלא מי שמעורר את אהבת הזולת. כתוב שאנחנו צריכים להתחבר דווקא בגלל שאנו אגואיסטים גדולים ושיש ייאוש מהחיים שלנו

אנשים לא רוצים לדעת למה ובשביל מה חיים, ואז מגיעה הקבלה המתפתחת, וגם כשאנו מתחברים מתחילים להרגיש העולם העליון, אותו צריך לגלות, עד שנרגיש שכל שיש בעולם הזה, הנקרא מדומה, נרגישו כמו מאחורי זכוכית  ואז נוכל לתקן את הזכוכית השבורה שתתייצב נכונה. אז מה נשאר לעשות אתם שואלים?! הי…זה מאוד מאוד פשוט,  כל שנעשה זה נבקש!!! כן, ממש כמו ילד קטן, מבקש ומבקש ומבקש…הכח העליון מעוניין ורוצה תמיד שיבקשו ממנו וללא הפוגה, הפסקה. למעשה הכח העליון מאוד נהנה שמבקשים ממנו… ותמיד

אז רוצים לשנות את המצב היום המתנהל עם האנטישמיות … תתחילו להתחבר ולבקש עזרה. למה?! כי רק הוא יכול לשנות אותנו  לתקן אותנו ואליו מגיעים מדרך החיבור. תמיד לאורך שנים זה היה סוד ההצלחה של העם היהודי, החיבור, הכח העליון אז היה מגן על העם, אז בואו שוב בפעולה מאוד פשוטה שנלמד מחכמת הקבלה, ניישם ונגשים … ונוכל פשוט ובקלות להתחבר